גזר דין בתיק ת"פ 589-04-11

כתב האישום

1.            במסגרת הסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב האישום בשנית, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם, ב - 29 עבירות של מסחר בחלקי רכב גנובים, לפי סעיף 413 יא' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"), הוצאת מסמכים הנחזים לחשבוניות מס מבלי שעשו או התחייבו לעשות עסקה לגביהן בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 117(ב)(3) לחוק מע"מ, תשל"ו - 1975 (להלן: "חוק מע"מ"), יחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מע"מ. כן הורשעו ב - 92 עבירות של זיוף פנקסים ומסמכים אחרים שנדרשו לנהלם או למסרם, או שהרשו או לא מנעו מאחר לעשות כאמור בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(7) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117(ב2) לחוק מע"מ וכן, באי רישום פרטים לפי סעיף 7א', 7(א1) ו- 7(ב) וסעיף 10(ב) לחוק הגבלת השימוש ברישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות, התשנ"ח - 1998 (להלן: " חוק הגבלת השימוש"). בנוסף, הורשעו הנאשמים בעבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000.

         כמו כן, נאשם 1 הורשע בעבירה לפי סעיף 413 יא' לחוק העונשין שעניינו עיסוק ביודעין בפירוק או הרכבה של רכב גנוב.

2.            מעובדות כתב האישום המתוקן בשנית עולה, כי בתקופה שבין אפריל 2008 ועד מרץ 2009 עבדו הנאשמים במשותף בשני עסקים שעסקו בחלקי חילוף לרכב. שניהם נרשמו כעוסקים מורשים, הנאשם 1 כבעל עסק בשם "טופ חלפים (2008)" והנאשם 2 כבעל עסק ששמו "שפע חלפים".

3.            כדי לטשטש ולהסתיר את פעילותם בסחר בחלקי רכב משומשים גנובים, הוציאו הנאשמים חשבוניות מס ותעודות משלוח של העסק "טופ חלפים" (להלן: " העסק") ובהן רשמו נתונים כוזבים. כן, נהלו הנאשמים יומני מכירה עפ"י חוק הגבלת השימוש ובהן רשמו נתונים כוזבים. בנוסף, נמנעו הנאשמים מלנהל יומני מכירה עפ"י חוק הגבלת השימוש.

4.            הנאשם 2 זייף בהנחיית הנאשם 1, 92 תעודות משלוח, בהן נרשמו רכישות, כביכול, מ"ספקים" של חלקי הרכב המשומשים הגנובים ועשה כן ביחס ל - 3 חברות פיקטיביות, שהוקמו על שמות אנשי קש שכתובותיהן בדויות ואין הן פעילות. תעודות המשלוח המזויפות הוצאו בלא רשותם וידיעתם של אנשי הקש.

5.            הנאשמים הוציאו 29 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שמות 4 חברות וזאת מבלי שנעשתה עסקה בגינן, בסכום כולל של 892,710 ש"ח (כולל מע"מ) (להלן: " החשבוניות הפיקטיביות"). על גבי החשבוניות הפיקטיביות צוין בכזב כי אלו הוצאו בגין רכישת חלקי הרכב המשומשים הגנובים.

6.            החשבוניות הפיקטיביות נרשמו בספרי הנהלת החשבונות של העסק ובגינן נוכה מס תשומות בסך של 122,940 ש"ח. חשבוניות אלו שימשו ככיסוי לרכישת חלקי הרכב המשומשים הגנובים ובפועל, לא בוצע בגינן כל תשלום.

7.            כדי להסתיר את הכספים שהתקבלו ממכירת כלי הרכב המשומשים הגנובים (להלן: " הכספים"), השתמשו הנאשמים בחשבון הבנק על שם הנאשם 2 בבנק הפועלים, סניף טירה המשולש. הנאשם 2 משך שיקים מחשבון הבנק בחתימתו ובחותמת שם העסק ומספר עוסק מורשה, שעה שתיקו במע"מ היה סגור. את השקים פרע הנאשם 2 בין בעצמו ובין באמצעות בני משפחתו, באמצעות "צ'יינג'" בטירה. פריטת השקים וקבלת המזומנים נועדה להסתיר ולהסוות את מקורם, את זכויות הנאשמים בכספים ואת מיקומם ותנועותיהם.

8.            בנוסף, הנאשם 1 קיבל לחזקתו רכב בבעלות חברת "הרץ" ביודעו כי הוא גנוב ופירק ממנו חלקים.

9.            במסגרת הסדר הטיעון הגיעו הצדדים להסדר עונשי לפיו המליצו לבית המשפט כי הנאשם 1 ירצה עונש ראוי של 24 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, קנס בסך 30,000 ש"ח ומאסר מותנה לפי שיקול דעת בית המשפט והנאשם 2 ירצה עונש ראוי של 21 חודשי מאסר, קנס בסך 20,000 ש"ח ומאסר מותנה.

10.       הפער ברמת הענישה, בין שני הנאשמים, נגזר מהעובדה שלנאשם 1 שתי הרשעות קודמות בגין עבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית והסעת שב"ח, בעוד שעברו של נאשם 2 נקי. כן, נאשם 1 הורשע בעבירה נוספת שעניינה קבלת רכב גנוב ופירוק חלקיו.

11.       ב"כ הצדדים עתרו במשותף לכיבוד הסדר הטיעון, בהיותו סביר, ראוי ועולה בקנה אחד עם מתחם הענישה בעבירות דומות.

12.       ב"כ המאשימה, עו"ד שרון נהון, הדגישה בטיעוניה את הזמן הממושך בו ביצעו הנאשמים את העבירות המפורטות, לאורך קרוב לשנתיים וכיצד נקטו אמצעים פסולים כדי לטשטש את פעילותם העבריינית. היא הטעימה את כמות החשבוניות הפיקטיביות שהוציאו הנאשמים ואת הדרך בה בחרו להסתיר את מקור הכספים שהרוויחו, ובכך ביקשו להלבין את הונם. בהתייחסה לעבירות שבוצעו בכלי הרכב הגנובים, ציינה ב"כ המאשימה כי מדובר במכת מדינה אשר הדרך לצמצם את מימדיה הינה באמצעות ענישה מרתיעה. אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בעבריינות מתמשכת, כאשר הנאשמים ביכרו את רווחתם האישית על פני החובות המוטלים עליהם עפ"י חוק. עם זאת, טענה ב"כ המאשימה, כי ההסדר המוצע ראוי, בהתחשב בהודאותיהם של הנאשמים ובנסיבותיהם האישיות.

13.       באי כוח הנאשמים, עוה"ד עמית בר טוב וגיא אבנון, טענו אף הם, כי מדובר בהסדר ראוי ומאוזן שיש לכבדו. את טיעוניהם סמכו הסנגורים על הודיית הנאשמים והחיסכון הרב בזמן שיפוטי, בהתחשב ברשימת העדים הארוכה שבכתב האישום, המכילה 54 עדים. הסנגורים הדגישו כי מדובר בענישה שמצויה במתחם הענישה ועל כן, ראוי לכבדה.

דיון

14.       המעשים בהם הורשעו המערערים חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק וברכוש הזולת, אגב פגיעה בוטה באינטרס הציבורי. בהתייחס להוצאת תעודות משלוח פיקטיביות, שמטרתן להסתיר את עיסוקי הנאשמים בחלקי רכב גנובים ומזויפים, הוסיפו הנאשמים חטא על פשע שכן, במעשיהם, עודדו את העבירות שעניינן גניבת כלי רכב, אשר הפכו ל"מכת המדינה". לעניין זה, ראה דברי השופט א' רובינשטיין, בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.2006):

"למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך".

15.       וביחס לעבירות המס שעברו הנאשמים, נקבע לא אחת, כי אלו מחייבות הטלת ענישה חמורה שכוללת מאסר מאחורי סורג ובריח. כך למשל נקבע בע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, נח(3) 721 (2004):